בפסק דין תקדימי שניתן בפברואר 2025, קבע בג"ץ ברוב דעות כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים במסגרת תביעות גירושין כרוכות, אלא אם ניתנה לכך הסכמה מפורשת של שני הצדדים. פסק הדין האמור, שניתן בעתירות של מארבעה אבות נגד החלטות בתי הדין הרבניים שחייבו אותם במזונות לילדיהם הקטינים, מחזק את הקביעה ההיסטורית בעניין זה – "הלכת שרגאי" משנת 1969, שקבעה כי סוגיית מזונות ילדים אינה בסמכותו העניינית של בית הדין הרבני.
פסק הדין מבהיר כי בית הדין הרבני יכול לדון במזונות ילדים רק בשני מקרים: כאשר שני ההורים הסכימו לכך במפורש, או במקרה של "תביעת השבה" – תביעה להחזר הוצאות ספציפיות שהורה אחד כבר הוציא עבור הילדים. השופטות יעל וילנר ורות רונן, שהיוו את דעת הרוב, הדגישו את ההבדל המהותי בין תביעת מזונות ילדים לבין תביעת השבה, וקבעו כי ההחלטות שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים עסקו במזונות ילדים ולא בהשבת הוצאות.
החלטה זו משקפת עמדה עקרונית שלפיה המזונות הם זכות עצמאית של הקטין, שאינה תלויה במהות הקשר בין הוריו, ולכן אינם נכללים בגדר הנושאים שניתן לכרוך בתביעת גירושין. פסק הדין של בית המשפט העליון מסיים תקופה ארוכה של אי-בהירות משפטית, שבמהלכה פעלו הערכאות השונות לפי פרשנויות שונות של הלכת שרגאי, ומחזק את מעמדם של בתי המשפט לענייני משפחה כפורום המרכזי לדיון בנושאים הנוגעים למזונות קטינים.
רקע: "הלכת שרגאי" והכאוס המשפטי
הכאוס המשפטי שהוביל לפסיקה זו התחיל כבר בשנת 1969 עם "הלכת שרגאי" המפורסמת, שקבעה כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים אלא אם כן התקבלה הסכמת שני ההורים. בפסק דין זה קבע השופט זוסמן כי: "תביעת מזונות של הילד, בין אם הוא מיוצג על-ידי האם ובין על-ידי אפוטרופוס אחר, לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני, ומפאת השוני האמור אף אינה יכולה להיות 'כרוכה' בתביעת גירושין כאמור בסעיף 3".
למרות בהירות הקביעה, לאורך השנים חלק מבתי הדין הרבניים המשיכו לדון בנושא, תוך מתן פרשנות שונה לפסק הדין המקורי. בשנת 2019 חזר בית המשפט העליון ואישרר את "הלכת שרגאי" בבע"מ 7628/17, אך למרות זאת, בשנת 2021 קבע בית הדין הרבני הגדול, בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון, כי לבתי הדין הרבניים יש סמכות לדון במזונות קטינים גם ללא הסכמת שני ההורים.
הבלבול המשפטי הזה גרם לפסיקות סותרות של הערכאות השונות, והוביל להגשת העתירות שנדונו בבג"ץ. כעת, לאחר יותר מחמישים שנה, הבהיר בית המשפט העליון באופן חד-משמעי את גבולות הסמכות של בתי הדין הרבניים בכל הנוגע למזונות ילדים.
פסק הדין החדש: הכרעה ברורה
בפסיקה שניתנה כאמור בפברואר 2025, קיבל בג"ץ את עתירות של ארבעה אבות שהוגשו נגד החלטות בתי הדין הרבניים בנושא מזונות ילדים. בדעת רוב של השופטות יעל וילנר ורות רונן, קבע בית המשפט העליון כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים במסגרת תביעות גירושין, אלא בשני מקרים:
- כאשר התקבלה הסכמה מפורשת של שני ההורים לדון בנושא בבית הדין הרבני.
- בתביעות להשבת כספים ספציפיים שהורה אחד הוציא עבור מזונות הילדים.
השופטת וילנר כתבה בפסק דינה: "נקודת המוצא לענייננו היא במידה רבה גם נקודת הסיום: בהתאם ל'הלכת שרגאי', אשר ניתנה לפני למעלה מ-50 שנה, ונשנתה לפני מספר שנים בלבד, בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעת הגירושים. לפיכך, החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות אשר דנו בתביעות למזונות ילדים, ניתנו בהיעדר סמכות – ודינן בטלות".
השופט נעם סולברג, שהיה בדעת מיעוט, הסכים עקרונית כי יש להיצמד ל"הלכת שרגאי", אך פירש אותה באופן שונה. לדעתו, התביעות הנדונות היו תביעות השבה רחבות, ולא תביעות מזונות ילדים טהורות. הוא טען כי זהו "ניסיון ציני להיתלות ב'הלכת שרגאי', שנועדה לשמור על זכויות נשים וילדיהן בהליכי גירושים".
האם פסק הדין של בג"צ טוב או רע לנשים?
אחד הדיונים המעניינים שעלו במסגרת פסק הדין היה בשאלה האם "הלכת שרגאי" והפרשנות שניתנה לה כעת מיטיבות עם נשים או פוגעות בהן. בעוד השופט סולברג, שהיה בדעת מיעוט, טען כי הלכת שרגאי נועדה במקורה "להיטיב" עם נשים ולשפר את כוח המיקוח שלהן בהליכי גירושין, השופטת רונן דחתה טענה זו.
לטענת השופט סולברג, בשנים האחרונות התהפכה המגמה, ודווקא נשים רבות מעדיפות כיום לפנות לבית הדין הרבני שנוטה לפסוק מזונות גבוהים יותר מאשר בית המשפט לענייני משפחה. לדבריו, המניע האמיתי מאחורי העתירות היה רצונם של גברים "לנסות את מזלם" ו"להימלט" מבית הדין הרבני כדי להפחית את סכום המזונות. בפועל, הגבלת סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות קטינים עלולה לפגוע קשות באימהות שמבקשות לקבל מזונות גבוהים יותר עבור ילדיהן ושלא יזכו לכך בבתי המשפט לענייני משפחה..
אולם, השופטת רונן הדגישה כי "נשים ימצאו את עצמן בבית המשפט האזרחי ויזכו למזונות בשיעור ראוי". היא הוסיפה כי "מערכת בתי הדין אינה אמורה להכריע בסכסוכים בין בני זוג שאינם חלק אינטגרלי מסכסוך הגירושים… סכסוכים אלה הם בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר חזקה עליו שיפסוק בהם לפי הדין, ולא תוך העדפה מובנית לזכויותיהן של הנשים או לאלה של הגברים". לעמדתה של השופטת רונן, השאלה איזו מערכת פוסקת באופן שמיטיב יותר עם נשים אינה רלוונטית להכרעה בשאלת הסמכות העניינית לדון בסוגיית מזונות קטינים.
ההבדל המהותי בין בית המשפט למשפחה לבית הדין הרבני בקביעת מזונות
אחת הסיבות שהופכות את סוגיית הסמכות לכה משמעותית היא ההבדלים המהותיים בגישה לקביעת מזונות בין בתי המשפט למשפחה לבין בתי הדין הרבניים.
בית המשפט לענייני משפחה מחיל את הלכת בע"מ 919/15 (משנת 2017) של בית המשפט העליון, שזו הלכה שיצרה מהפכה של ממש (לטובת האבות) בתחום מזונות הילדים. הלכה זו קבעה את השוויון בין ההורים בנשיאה בנטל המזונות, תוך התחשבות ביכולות הכלכליות של שני ההורים ובהסדרי השהות. כאשר מתקיימים הסדרי שהות נרחבים או שוויוניים, החיוב במזונות הילדים (בגילאי 6-18) מתחלק בין שני ההורים לפי יחס הכנסותיהם ובמקרה שהכנסות ההורים דומות המזונות שייפסקו יהיו זעומים.
לעומת זאת, בתי הדין הרבניים אינם רואים עצמם כפופים להלכת בע"מ 919/15, מיישמים את הדין האישי היהודי, ולרוב מטילים חיוב מזונות גבוה יותר על האב ללא קשר להכנסות האם. הם מייחסים משקל פחות לעקרון השוויון ומתייחסים באופן שונה לקיום הסדרי שהות נרחבים. הבדלים אלה בפסיקה הם שהופכים את שאלת הסמכות העניינית לבעלת משמעות כלכלית ממשית עבור הצדדים.
מתי בג"ץ מתערב בפסיקות של בית הדין הרבני בעניין מזונות?
לבג"ץ יש סמכות להתערב בפסיקות בתי הדין הרבניים במספר מקרים מוגדרים, וסוגיית הסמכות היא אחד מהם. באופן כללי, בג"ץ ייטה להתערב כאשר בית הדין פעל בחוסר סמכות – כפי שקרה במקרה הנוכחי, כאשר בית הדין דן בנושא שלא מצוי בסמכותו. או במקרים של פגיעה בכללי הצדק הטבעי – כאשר הייתה פגיעה חמורה בזכות לשמיעה הוגנת או בכללי הצדק הבסיסיים.
במקרים של טעות משפטית מהותית, יתכן ובג"ץ יתערב, זאת כאשר עולה כי בית הדין טעה טעות משפטית יסודית בנושא שהוא מחוץ לתחום מומחיותו ההלכתית. מעבר לכך, בג"ץ יתערב גם במקרים שבהם החלטת בית הדין לוקה בחוסר סבירות קיצוני.
במקרה שלפנינו, בג"ץ מצא שבתי הדין הרבניים פעלו בחוסר סמכות כאשר דנו במזונות ילדים ללא הסכמת שני הצדדים.
השלכות פסק הדין על הפרקטיקה המשפטית
פסק הדין של בג"ץ צפוי להשפיע משמעותית על הפרקטיקה המשפטית בתחום דיני המשפחה:
הפחתת "מרוץ הסמכויות" – "מרוץ סמכויות" פירושו שהצד שהקדים להגיש את התביעה לערכאה המועדפת עליו (בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני) קובע באיזו ערכאה זו תידון . כעת, לפחות בנושא מזונות ילדים, נקבע בבירור כי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם יש הסכמה מפורשת אחרת, כך שאין עוד מה למהר ולהקדים את בן הזוג השני בכל הנוגע למזונות הקטינים
ודאות משפטית גבוהה יותר – פסק הדין מביא לוודאות משפטית גבוהה יותר בנוגע לגובה המזונות שייפסקו לילדי בני הזוג (שכן אלה ייקבעו רק ע"י בית המשפט לענייני משפחה) , דבר שעשוי לסייע לבני זוג להגיע להסכמות ולא לנהל הליכים משפטיים מיותרים.
חשוב לציין, כי לאחר מתן פסק הדין הוגשו בקשות לדיון נוסף בבית המשפט העליון בפני הרכב מורחב של שופטים, אך אלה נדחו על ידי הנשיא יצחק עמית באפריל 2025. במקביל, מקודמת הצעת חוק ממשלתית שמטרתה להסדיר את סמכותם המקבילה של בתי הדין הרבניים לדון במזונות קטינים, וייתכן כי הצעת חוק זו שכבר עברה בקריאה ראשונה תשנה את המצב המשפטי בעתיד.
עו"ד דן מלכיאלי - ליווי משפטי מקצועי בסוגיות מזונות ילדים
סוגיות של מזונות ילדים הן מהמורכבות והרגישות ביותר בהליכי גירושין ודורשות ידע משפטי עמוק והבנה של המערכות השונות. בעקבות פסק הדין התקדימי של בג"ץ, חשוב יותר מתמיד לקבל ייעוץ מקצועי באשר לאסטרטגיה המשפטית הנכונה.
עו"ד דן מלכיאלי, שמשרדו בבאר שבע מתמחה בדיני גירושין, מלווה בני זוג בהליכי גירושין ומציע ייעוץ מקצועי בכל הנוגע לסוגיות של סמכות, מזונות ילדים ותכנון אסטרטגי של ההליך. עם ניסיון של למעלה מ-30 שנה בייצוג לקוחות הן בבתי המשפט לענייני משפחה והן בבתי הדין הרבניים, הוא מבין לעומק את ההבדלים בין הערכאות ואת השלכותיהם המעשיות.
אם אתם מצויים לקראת גירושין ומתמודדים עם שאלות הנוגעות לסמכות הערכאות השונות, מעוניינים בייעוץ בנוגע לאסטרטגיה המשפטית המתאימה למקרה שלכם או זקוקים לייצוג מקצועי בענייני מזונות ילדים,
פנו לעו"ד דן מלכיאלי – עורך דין גירושין באר שבע, לקבלת ייעוץ ראשוני וליווי מקצועי לאורך כל הדרך.
